רבינו גרשום על כריתות י״א

1 תהא בקראי בהקראה כדתנן גדול שבדיינין מקרא בשעת מלקות אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך:

2 תהא בביקור. באומד היינו מלקות כדתנן אין אומדין אותו כו':

3 בזמן שהאשה לוקה. שהיא גדולה והוא גדול האיש מביא קרבן:

4 אין האשה לוקה. שהיא קטנה אין האיש מביא קרבן אע"פ שהוא גדול:

5 מכדי עד הכא. או חופשה לא ניתן לה באיש קא משתעי אשר ישכב את אשה שכבת זרע נכתוב ברישא כו':

6 הכי קאמר אם בביקורת תהיה. שהיא גדולה וכדרכה ומתכונת:

7 והביא הוא את אשמו כשהיא בביקורת:

8 ואימא הוא. לא לקי דמעטיה קרא בקורת תהיה היא ולא הוא:

9 והביא את אשמו כתיב. ולא והביאה את אשמה:

10 לעולם אינו חייב קרבן אלא על שפחה בעולה. שנתבעלה קודם לכן:

11 חרופה כגון הריפות שנשתנו מתחלתן:

12 אם תכתוש. שכבר נכתשת היא על ידי בעילה ונשתנית כהריפות:

13 להוציא נשיהם. נכריות בימי עזרא:

14 שפחות חרופות בעלו דחייבין עליה איל אשם:

15 ר' ישמעאל אומר. זו היא שפחה ודאי שאינה פדויה כלל:

16 כל העריות מפורשות. בתורה היאך חיובן משוייר אין לנו שלא נתפרש בתורה אלא זו בלבד שבחציה שפחה וחציה בת חורין חייב ולא באחרת וראב"ע היינו ר' עקיבא קא בעי כדאמר בגמרא לקמן:

17 אי לא נפדתה יכול כולה לא נפדתה כלל ת"ל והפדה:

18 ומאורסה לעבד עברי. דכתיב נחרפת לאיש דחרופה נמי היינו לשון קדושין כדאמר במסכת קידושין חרופתי. ידיעתי מאורסת לישראל ליכא למימר דכיון דחציה שפחה אסורה לבן ישראל אבל עבד עברי מותר בין בשפחה כנענית בין בישראלית:

19 דברה תורה כלשון בני אדם. דלא נפדתה כלל:

20 בשלמא ר' ישמעאל כו'. בשלמא לר' עקיבא לא איצטריך למימר דלא קמ"ל רבותא דכיון דחציה בת חורין ראויה לינשא לעבד עברי אלא לר' ישמעאל לעבד עברי אמאי דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש. דאינו כנעני אלא עברי:

21 בעלמא כותך סבירא לי דדברה תורה כלשון בני אדם. כדאמרינן הכרת תכרת ר' אלעזר אמר דברה תורה כלשון בני אדם והכא שאני דמכדי כו':

22 אם אינו ענין לדידה האי כי לא חופשה דהא כתיב והפדה לא נפדתה תנהו ענין לדידיה דאינו חופש דהיינו כנעני הוא:

23 אחד גדול ואחד קטן. או הזכר או הנקבה:

24 קטן פטור. והבא על שפחה חרופה קטן חייב בתמיהא אמאי:

25 וכאן בשפחה חרופה גדול נמי פטור כשהיא קטנה מ"ט דהא מיקשינן להדדי כדאמרי' לעיל אם בביקורת תהיה היא והביא הוא את אשמו:

26 גומר בשפחה מיחייב. דאיכא שכבת זרע בגמר ביאה:

27 קא מיכוונא היא מיחייב בין היא ובין הוא:

28 מ"ט דשכבת זרע כתיב. והיא אינה מזרעת אלא בכדרכה:

29 ותו אי בשפחה קא תנית ניעור כישן מאי ניהו לאו היינו ניהו מתכוין כשאין מתכוין. דניעור מתכוין וישן אינו מתכוין:

30 איסמייא. להא ברייתא הואיל וליכא לתרוצה:

31 עשו גומר בשלא כדרכה בשפחה כו':

32 כשאין מתכוין בכדרכה דפטורה כגון שנפל מן הגג ונתקע. והשתא קא בעי לתרוצה לדמוייה נמי לעריות לפטורה. נמצא מתכוין ומערה בשפחה בכוונה אפילו בכדרכה דפטור כשאין מתכוין בעריות דפטור והיינו עשו מתכוין כשאינו מתכוין דקאמר והכי נמי אין מתכוין כדרכה בשפחה פטור ישן כדרכה בשפחה פטור כישן דעריות דפטור כדתנן כל העריות אחד ניעור ואחד ישן ישן פטור:

33 ונמצא ניעור וגומר שלא כדרכה בשפחה דפטור כישן דכל עריות ופטור דעריות לא הוי אלא אין מתכוין כדאמרן וישן אבל מתכוין שלא כדרכה חייב בעריות דלא כתיב בהו אשה שכבת. והשתא מתרצו להו עשו גומר כמערה כולהו מעריות לפטורה:

34 סליק פירקא

35 אמרו לו שנים אכלת חלב. כזית מביא חטאת:

36 עד אומר אכל כו' מביא אשם תלוי. דספק הוא הואיל ומכחיש זה את זה ובהא עדות אשה נאמנת דמרבי לה בספרא מן או דכתיב או הודע אליו מ"מ:

37 עד אחד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי. פטור מקרבן דהא אדם נאמן על עצמו בדבר שצריך כפרה יותר ממאה עדים דהכי אמרינן בגמרא דהכי סבירא להו לרבנן וכ"ש הכא דליכא אלא עד אחד:

38 אם הביאוהו ב' למיתה. שאם העידהו בדבר שחייב מיתה ממיתין אותו על פיהן ואעפ"י אם מכחישן הוא לא יביאהו לקרבן הקל שהוא קל לגבי מיתה ואע"ג דמכחישן הוא:

39 אמרו לו. לא אלא פטור הוא שזה שהוא אומר לא אכלתי אינו מכחישן שאם ירצה יאמר לא אכלתי שוגג אלא מזיד ומזיד פטור מקרבן ומתוך שיכול לומר כן כשאמר לא אכלתי פטור:

40 אבל שתיק מישתק לחד מיחייב קרבן וכ"ש כי שתיק לתרי דמיחייב קרבן והאי ממציעתא מצינן למידק ולא איצטריך למימר רישא:

41 ואלא דקא מכחיש להו. ברישא ואפי' הכי מביא חטאת ומני ר' מאיר דאמר הכחשה כו':

42 אבל לרבנן פטור. היינו סיפא:

43 אין הכי נמי אלא הא קמ"ל רישא כי קא מכחיש להון דדבר זה היינו מחלוקת ר' מאיר ורבנן בסיפא. וק"ל דאפי' בחד קאמר. ובאו ואמרו לה. נישאת שלא ברשות ב"ד שלא הוצרכה לטול רשות מב"ד מפני שניסת על פי שנים עדים מותרת לחזור לו דאינו דומה לנבעלת לרצון דאסורה לבעלה אלא הויא כי נבעלת באונס דמאי הוה לה למידק תו מאחר שאמרו לה ב' עדים מת בעליך:

44 מכלל דרישא דקתני תצא מזה ומזה כגון דנשאת ברשות שלא היה לה אלא עד אחד והוצרכה ליטול רשות מב"ד לינשא ואמאי אסורה לבעלה דהויא כי נבעלת ברצון לאחר דהוה לה דלא תינשא אלא ע"פ שנים אלמא האי ואמרו לה דרישא עד אחד הוא:

45 סוף סוף מאי קמ"ל רישא הא מן מצעתא שמעינן מינה:

46 לעולם דלא קא מכחיש ליה. כדקתני במציעתא פטור:

47 דת"ר או הודע אליו. היה יכול לומר או הודע לו והיה משמע הודע לו שהודיעוהו אחרים מאי הודע אליו שצריך שתהא הודעה אליו כלומר שצריך שיזכר אליו כשהזכירוהו אבל אם מכחישו פטור:

48 ואמרינן התם בסיפרא יכול אפי' אין מכחישו אלא שותק כשיאמר לו עד אחד אכל חלב יהא פטור ת"ל או הודע מכל מקום בין בעד אחד בין ע"פ קרוב בין ע"פ אשה ואינו מכחישו חייב: